לא קל, אבל אופטימית

"לפני חודשיים פוטרתי מהעבודה שלי בפנימייה של נוער במצוקה שנמצאת בישוב יהודי. זה בגלל שאני ערביה. זה לא ניחוש, המנהל אמר לי שיש הורים שחוששים בגלל המצב הביטחוני ושואלים איך זה שנותנים לערביה לעבוד במקום כזה. הציעו לי לעבור למקום אחר וזה לא הסתדר. גם אמרו שאולי אחזור אחרי שהעניינים יירגעו. האמת שכעסתי ונפגעתי. גם אם יבקשו שאחזור אני לא אסכים. עבדתי שם תשעה חודשים כולל תקופת הסטאז'. הייתה לי קבוצה של עשר בנות בגילאים של עשר עד 18. אלה בנות שנפלטו מכל מיני מסגרות, חלקן הגיעו לשם כי היו בפשע. אני מאוד מתגעגעת אליהן ואני יודעת שיש בנות שמתגעגעות אלי. אנחנו לפעמים עוד מדברות, בעיקר באמצעות הפייסבוק. שמי איה טורכ ואני בת 23. במקור מעכו וכיום אני מתגוררת באום אל פאחם. אני מאורסת והחתונה מתוכננת לספטמבר, כנראה שלאחר מכן אחזור לעכו. למדתי פסיכולוגיה סוציאלית וקרימינולוגיה באוניברסיטת תל אביב והחלום שלי זה לעבוד עם נוער בסיכון, או למצוא תפקיד בבית המשפט. נכון לעכשיו אני עובדת כקופאית בסניף שופרסל ואני אופטימית. מצאתי סניף שהוא כמו משפחה, כל הזמן דואגים לי, אז אני נהנית מהעבודה. אני יכולה לחכות ובטוחה שהמשרה במקצוע שלי עוד תגיע".